אגרא דכלה
שם (ב"ר פ"ע ד') וידר (ישראל)[יעקב] נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי (בראשית כח כ). רבי אבהו ור' יונתן, חד אמר מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקב"ה שנאמר (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך, והוא אומר אם יהיה אלקים עמדי אתמהה. וחד אמר על הסדר נאמרה, מה אני מקיים אם יהיה אלקים עמדי, אלא כך אמר יעקב אם יתקיימו לי התנאים שאמר לי להיות עמי ולשמרני, אני אקיים את נדרי, עד כאן. תמוהין הדברים מה תירץ בזה, הרי השי"ת הבטיחו ובודאי ההוא אמר ולא יעשה, (ודברי חז"ל בגמרא (ברכות ד' ע"א) ידועים אצל ויירא יעקב מאד (בראשית לב ח), קסבר שמא יגרום החטא, וכאן לא ניחא להנך תנאים לומר כזאת, דהנה האיך שייך לומר אם יחטא ח"ו לא יקיים נדרו). וגם יש להתבונן אומרו אם יתקיימו לי התנאים וכו', ולא אמר אם יקיים וכו'. ויראה לי על דרך אומרם (סנהדרין ק"ז ע"א) בפסוק (שמואל ב' טו לב) ויהי דוד בא עד ראש וכו', שביקש דוד לעבוד עבודה זרה, פגע בו חושי הארכי וא"ל יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה, והשיב לו הנה כעת יאמרו מלך שכמותו יברח. והכוונה שדוד ביקש לעשות לשם שמים כדי שלא ימצאו עול במשפטיו ית', ויאמרו האיש מלך כמו דוד עובד הש"י בכל לב יצטרך לברוח, והיה רוצה לפנים להשתחות לעבודה זרה, כדי שיצדקו כל העולם משפטיו ית' ויאמרו צדיק הוא י"י אלקינו. כן הוא הענין ביעקב אבינו ידע שאפשר שיגרום החטא שלא יקויים ההבטחה בשמירה, וכשיראה אשר ח"ו לא יקויים ההבטחה, אזי לא ישלם נדרו וידעו כל העולם כי צדיק הוא הצור תם, הנה מעשיו לשם שמים באיחור הנדר:
אגרא דכלה
הנה מה שלא נמצא מפורש בתורה הק' הנס של אברהם אבינו ע"ה, רק ברמז אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז). י"ל להורות מעלת אבינו אברהם שהאהבה שאהב את הש"י ועשה רצונו בכל ענייניו כמבואר לפנינו אחר כך בתורתינו, לא היה עבור שהצילו מכבשן האש והציל את נפשו, רק בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא עצם החיות, ומדרך החלק להשתוקק אל הכל. והנה להיות שהשיג איך שהוא חלק מאלקותו ית', על כן נכסף ונשתוקק להימשך אחריו בכל ענייניו, ואילו היה מבואר בתורה הענין הנפלא והנס המפורסם, היינו אומרים שהפלגת אהבה של אברהם היה עבור שהצילו, וגם זה לא מיקרי אהבה שלימה, כי דבר זה נראה כאוהב את עצמו שאוהב את הש"י עבור שהציל את נפשו, על כן אינו מבואר בתורה שום סיבה לאהבת אברהם, רק אהבתו היתה אמיתיות בלי שום טעם, רק כדרך החלק את הכל והבן, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. ויש לפרש עוד למה לא נזכר הנס בתורה מפורש, דהנה הפרשת דרכים הביא בשם מהרמי"ט חקירה אחת וזה תוארה, מי התיר לאברהם למסור עצמו לכבשן האש, הלא בן נח אינו מצווה על קידוש השם (סנהדרין ע"ד ע"ב), ואסור לו למסור עצמו למיתה ודמו מידו יבוקש, כי הנה הגם שקיים אברהם כל התורה כולה מעצמו (יומא כ"ח ע"ב), זה דוקא לחומרא, אבל מי התיר לו לקולא למסור נפשו וחיותו עבור קדושת שמו. ותירץ מהרמי"ט דמשום הכי אמרו רז"ל במדרש (ב"ר פס"ג ב') דבזכות יעקב ניצל אברהם, כי בזכותו לא היה כדאי להינצל דשלא כדין עשה, עד כאן דבריו. ועיין שם בפרשת דרכים דרוש רחב. והנה דברי מהרמי"ט אלו הם בדרך דרוש הפשט, אבל המשכיל ישתומם על המראה לומר בזכות יעקב ניצל אברהם, ואברהם יהיה לו ח"ו חטא בזה, והש"י ויתעלה קראו אברהם אוהבי (ישעיה מא ח), וחשב הנסיון הזה מכלל הי' נסיונות. על כן אהוביי ידידיי קחו אמרי כי נעמו ויאירו עיניכם, התורה השלימה הזאת המצויה בידינו הוא דבר השוה לכל נפש ונפש מישראל, שהמצות שמבוארין בקום ועשה מחויב האדם לעשות, ומה שמבואר בה שלא לעשות יזהר האדם מעשות. אך אמרו רז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) גדולה עבירה לשמה ממצוה וכו', ויעל אשת חבר הקני תוכיח, והדבר הזה אי אפשר שיתבאר בתורה, כי הוא לפי המקום והזמן וכפי אהבת הנפש לרצון הש"י, אשר בעבור אהבתו את הש"י תסכים הנפש כמעט שתרד בגיהנם, ויהיה איך שיהיה תמסור עצמה כמעט לדראון עולם, אך יתקדש שמו הגדול, פוק נא חזי ויהי דוד בא עד הראש וכו' (שמואל ב' טו לב), שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ז ע"א) שביקש לעבוד עבודה זרה כדי שלא יתרעם העולם על הש"י. והנה הש"י ויתעלה הבוחן לבות וכליות, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, הגם שהדבר הזה שלא כתורה ואין לו מקום מנוח בגבהי מרומים, הש"י ויתעלה מחדש מעניינים כאלו מעשה בראשית, ומתקדש שמו הגדול בזה ביתר שאת, בין והתבונן ידיד הנעים אמרי אלה, וכבר שמענו מאוהבי הש"י בדורנו אשר אמרו אלו היינו יודעים בטוב ששכר המצות הם גיהנם, ושכר העבירות הוא גן עדן, אף על פי כן יותר יונעם לנפשנו לקיים המצות הציונו הבורא ית'. והנה כאשר זכינו לזה יראה לנו כי כמקרה הזה קרה לאבינו אברהם, הגם שידע בטוב שהוא עושה עבירה בזה שמוסר עצמו ועונש העבירה הוא גיהנם, אף על פי כן כדי שיתקדש שמו הגדול מסר חיותו בעולם הזה ובעולם הבא עבור קדושת שמו ועשה עבירה לשמה, והנה היות הדבר הזה שלא כתורה כי הוא עבירה, אי אפשר שיתפרש בתורה כי היא רק עבירה לשמה דרך אמת לעבודתו יתברך, ואי אפשר להתפרש ולדמות מלתא למלתא, רק הוא דרך אמ"ת נקודה הפנימית שבלב, וכבר ידעת כי מד"ת האמ"ת הוא יעק"ב תתן אמ"ת ליעקב (מיכה ז כ), זהו שרמזו רז"ל בזכות יעקב ניצול אברהם. ומעתה התבוננו נא ידידיי וריעיי ויונעם לחכם, והש"י יאיר עיניכם לעבודתו: